קיצור הלכות תשעה באב שחל בשבת

 

א). תשעה באב שחל בשבת, נדחה לאחר שבת.

ב). אין מכריזין על הצום בשבת משום שצום תשעה באב ידוע לכל ואין צריך הכרזה. ומנהג בני אשכנז שלא להכריז שום אחד מהצומות.

ג). אם חל ת"ב ביום ראשון או חל בשבת ונדחה ליום ראשון, מותר לספרדים להסתפר, לכבס ולהתגלח בכל השבוע שלפניו ושלאחריו, שמכיון שנדחה ליום ראשון, אין השבוע שלפניו בכלל שבוע שחל בו תשעה באב. וטוב להחמיר לענין תספורת הראש שלא להסתפר בשבוע שלפניו. ונכון להחמיר שלא לגלח הזקן לפחות בערב שבת "חזון" (ולענין תספורת בצאת תשעה באב שחל בשבת ונדחה ליום ראשון עי' לקמן).

ד). בשבת שהוא ערב תשעה באב, בין שחל ת"ב בזמנו ובין שהוא דחוי, מותר ללמוד בכל חלקי התורה, עד בין השמשות, שלא אסרו תלמוד תורה אלא בתשעה באב בעצמו, ומשום שנאמר (תהלים יט, ט) "פקודי ה' ישרים משמחי לב", ותשעה באב אסור בשמחה. ובפרט שיעור תורה קבוע הנלמד ברבים, אין לבטלו, אף שנמשך עד צאת השבת. ובפרט למי שקשה לו ללמוד הלכות אבלות ודברים האסורים בתשעה באב, ויש חשש שיתבטל משום כך מלימודו. וכן אלה שאינם יודעים ללמוד אלא תהלים ופרקי שבת השגורים בפיהם, יש להתיר להם ללמוד מה שיודעים כדי שלא יהיו בטלים מלימוד תורה..

ה). מנהג בני ספרד ללבוש בגדי שבת בשבת "חזון" כדרכם בכל שבתות השנה, ואפילו חל תשעה באב בשבת ונדחה ליום ראשון.

ו). לא יטייל אדם בערב תשעה באב, ואפילו בערב תשעה באב שחל בשבת. והוא הדין אם חל תשעה באב בשבת ונדחה ליום ראשון, לא יטייל במשך כל היום.

ז). אסור ללבוש בגדים המכובסים בשבוע שחל בו תשעה באב וכ"ש בתשעה באב עצמו כמו שכתב מרן בש"ע סי' תקנא (ס"ג). ובמקומות ששורר חום רב בתקופה זו של השנה, ויש הכרח להחליף הבגדים, יש להקל על ידי שילבש בגדים המכובסים במשך כשעה, ומכיון שלבשו קודם שבוע שחל בו תשעה באב, אין עליו יותר דין בגד מכובס. ואם רוצה להכין בגדים בשבת שלפני תשעה באב, רשאי לעשות כן באופן שילבש בגדים מכובסים מערב שבת, ולמחרת בבוקר יום השבת לא יחזור ללובשם, אלא ילבש בגדים אחרים מכובסים, והבגדים שלבש בליל שבת יניחם למשמרת לצורך שבוע שחל בו תשעה באב.

ואם יש צורך בעוד בגדים, יפשוט הבגדים שלבש בבוקר, וילך לישון מעט שנת צהרים, וכשיקום ילבש בגדים אחרים מכובסים. ובאופן כזה אין לחוש לאיסור הכנה משבת לחול, כיון שנהנה מן הבגדים ביום השבת.

ח). אסור לומר קינות בשבת "חזון". וכן אסור לקרוא את ההפטרה בניגון של קינה ואפילו בתשעה באב שחל להיות בשבת.

ט). אין אומרים "צדקתך צדק" במנחה של שבת זו, לא שנא אם חל תשעה באב במוצ"ש לא שנא אם חל בשבת ונדחה למוצ"ש משום שנקרא מועד כמו שנאמר (איכה א, טו) "קרא עלי מועד, לשבור בחורי".

י). בסעודה המפסקת יושבים על כסאות. ואוכלים בשר ושותים יין, ומעלה על שלחנו כסעודת שלמה המלך בשעת מלכותו. ואינו רשאי להמנע מאכילת בשר ושתיית היין מפני האבל. וכן רשאי לאכול כמה סוגי תבשילין. אמנם צריך להפסיק סעודתו כמה דקות קודם שקיעת החמה. ויש להודיע כן להמון העם שלא יטעו.

יא). מותר לשיר זמירות של שבת בסעודה זו אפילו למי שאינו רגיל כן בכל שבת, כיון שהוא לכבוד שבת.

יב). מי שרגיל בכל שבת לסעוד סעודה שלישית עם חבריו ומכריו, לא ימנע לעשות כן בשבת זו דהוי כאבלות בפהרסיא. ולכל הדעות מותר לאכול סעודה זו יחד עם בני ביתו. ושלשה שאכלו יחד, צריכים לזמן.

יג). מותר לשבת על כסא בבית, וכן בבית הכנסת, עד זמן צאת השבת. כיון שעדיין הוא שבת ואין נוהגים שום מנהגי אבלות בשבת.

יד). אין לחלוץ הנעליים של עור מיד עם שקיעת החמה כשחל תשעה באב במוצאי שבת (כשם שעושה כשחל בחול), אלא ישאר עם הנעליים עד אחר צאת השבת ותוספת מחול על הקודש דהיינו כעשרים דקות אחר השקיעה ואז יאמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול" ויחלוץ מנעליו וילבש בגדי חול.

ולכן ראוי להכריז בבתי הכנסת ולהודיע לציבור שתפילת ערבית במוצ"ש שחל בו תשעה באב תהיה רק לאחר חצי שעה מזמן שקיעת החמה, ולא קודם, ובכך תהיה אפשרות לקהל להחליף בגדי שבת בבגדי חול, ולחלוץ נעלי העור שברגליהם, כשליש שעה (עשרים דקות) אחר השקיעה.

טו). המביא ספר קינות לבית הכנסת בשבת (כמובן, במקום שיש עירוב) לפני תפילת ערבית, יקרא בספר מעט בשבת שלא יהיה מכין משבת לחול.

טז). אסור להסיר ולסדר את ספסלי בית הכנסת בשבת ערב תשעה באב, וכן לפרוס מחצלאות או שטיחים לצורך המתפללים בליל תשעה באב.

יז). כשחולץ מנעליו במוצאי שבת, יש להזהר שלא יגע בהם בידיו, ואם נגע בהם בידיו אם יש לו מים, צריך שיטול ידיו עד קשרי אצבעותיו, ואם אין לו מים, ינקה ידיו בכל מידי דמנקי

יח). נעלי בד ובגדי חול המיועדים ללבישה בתשעה באב, אין להביאם בשבת לבית הכנסת, לצורך לבישתם במוצאי שבת, משום איסור הכנה משבת לחול שהרי אין לו צורך בהם היום כלל. ואם נצרך להם מיד במוצאי שבת, שבשעה זו נמצא בבית הכנסת, יביאם בערב שבת לבית הכנסת.

יט). אין להסיר את הפרוכת מעל ארון הקודש אלא לאחר אמירת 'ברכו', שמלבד שיש בזה איסור הכנה משבת לחול, עוד יש בזה משום אבלות בפהרסיא ואין לנהוג אבלות בפהרסיא בשבת.

כ). יזהר בסעודה שלישית (שהיא סעודה המפסקת) שלא יאמר שאוכל בשביל שיהיה לו כח לצום, שהרי הוא כמכין משבת לחול, אבל במחשבתו יכול לכוין כך.

כא). טוב להשתמש בכלים חד פעמיים בסעודה שלישית כדי להמנע מכמה חששות.

כב). אין אומרים בתפילת ערבית פסוקי "ויהי נועם", אלא מתחילים מ"ואתה קדוש". ונאמרו בזה כמה טעמים: מפני שנקרא מועד, וכשחל יו"ט באותו שבוע לא אומרים במוצ"ש "ויהי נועם". או משום שבמקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בתשעה באב אין עושים, ולכן אין לומר "ומעשה ידינו כוננה עלינו" ולברך את מעשה ידיו. או מפני שפסוק זה נוסד על הקמת המשכן, וביום שנחרב אין לאומרו.

כג). אין עושים הבדלה על כוס יין ועל הבשמים במוצאי שבת שהוא תשעה באב משום שיש בהרחה תענוג מריחם הטוב, אלא מבדילים בתפילת שמונה עשרה בלבד, באמירת "אתה חוננתנו", ועל הכוס מבדילים במוצאי התענית.

כד). החולה שאוכל בתשעה באב שהדין הוא שצריך להבדיל, לא נהגו שיאמר הפסוקים שאומרים בהבדלה, משום שפסוקים אלו נתקנו להרבות שמחה, ובתשעה באב צריך להמנע מזה.

כה). אם לא הבדיל בתפילת לחש באמירת "אתה חוננתנו", אין צריך לחזור ולהתפלל, כיון שיבדיל על הכוס במוצאי תשעה באב.

כו). מי שלא הבדיל בתפילה, לפני שיעשה מלאכה יאמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול". וגם הנשים שלא התפללו ולא הבדילו במוצאי שבת בתפילה צריך כל איש להזהירן שלא תדלקנה אש לבשל במוצאי שבת וכדו', עד שתאמרנה "ברוך המבדיל בין קודש לחול".

כז). לפני קריאת מגילת "איכה" מברכים בשם ומלכות על הנר ברכת "בורא מאורי האש" כדי שלא יהנה מן האור מבלי לברך עליו (ולפי מה שנוהגים להקדים כפתיחה ל"איכה" את הקינה "למי אבכה" וכו', יברך "בורא מאורי האש" קודם שמתחיל קינה זו).

כח). מצוה מן המובחר לברך על אבוקה שאורה רב כבכל מוצאי שבת.

כט). אם לא ברך "בורא מאורי האש" לפני קריאת מגילת "איכה", יברך אחר כך בלילה כיון שהחיוב עדיין.

ל). נכון שהשליח ציבור יברך בקול רם, ויכוין בברכתו להוציא ידי חובה את כל הציבור בבית הכנסת. והטעם: יש אומרים כיון שיש פלוגתא האם לברך "בורא מאורי האש" לכן עדיף למעט בברכה ויברך השליח ציבור ויוציא את כולם ידי חובה. ויש אומרים שהוא משום "ברוב עם הדרת מלך"ל).

לא). גם הנשים שלא שומעות ההבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, תברכנה ברכת "בורא מאורי האש". ואם לא התפללו ערבית ולא אמרו "אתה חוננתנו" יזהרו שקודם שידליקו האש יאמרו "ברוך המבדיל בין קודש לחול".

לב). חולה האוכל בתשעה באב החל ביום ראשון, צריך להבדיל על הכוס במוצאי שבת קודם אכילתו, כי הלכה רווחת (פסחים קה. ש"ע סי' רצט ס"א) שאסור לאכול ולשתות קודם הבדלה על הכוס. וכן הדין ביולדת ושאר נשים חולות. וכשמבדילים יברכו ברכת "בורא מאורי האש" בתוך סדר ההבדלה על הכוס, אבל אינם מברכים על הבשמים.

לג). חולה המבדיל קודם אכילתו, יבדיל על היין וישתה כמלא לוגמיו, (והיינו רוב רביעית שהוא כארבעים ואחד מ"ל). שאף שהאוכל בשר ושותה יין בתשעה באב עליו נאמר "ותהי עונותם על עצמותם" (תענית ל: ש"ע סי' תקנד סכ"ה) כל זה מדובר בבריא שמזלזל בתענית, אמנם כאן שעושה לצורך מצות הבדלה, שפיר דמי. ואין צריך ליתנו לתינוק. ואם אין החולה יודע להבדיל על הכוס רשאי מי שהוא בריא להבדיל בשבילו, וישתה החולה מן הכוס. ואותו בריא שהבדיל על הכוס רשאי לכוין לצאת ידי חובה בהבדלה זו, ואינו צריך לחזור ולהבדיל במוצאי התענית.

לד). יש שכתבו דכל זה דווקא אם צריך לאכול במוצאי שבת. אבל אם אינו צריך לאכול בעת ההיא לא יבדיל עד שיהא נצרך לאכול. ואמנם לדינא נראה שמכיון שהותר לחולה לאכול בכל שעה שירצה בין ביום בין בלילה, יבדיל מיד אחר תפילת ערבית, כמנהג להבדיל בשאר מוצאי שבת, שעל החולה לא גזרו כלל, הלכך יכול להבדיל אפילו אם עדיין אין צריך לאכול. 

לה). חולה שאינו צריך לאכול אלא לשתות מים בלבד (כגון חולה כליות), ישתה בלא הבדלה, כיון שמעיקר הדין מותר לשתות מים בלא הבדלה וכמו שכתב בשלחן ערוך (סי' רצט ס"א).

לו). ילד קטן שהגיע לחינוך ולא מתענה בתשעה באב, צריך להבדיל על הכוס לפני אכילתו משום מצוות חינוך.

לז). חולה המבדיל קודם אכילתו במוצאי שבת, רשאי להוציא ידי חובת ההבדלה את כל בני ביתו.

לח). אף שמעוברות ומינקות חייבות להתענות ולהשלים בתשעה באב, מ"מ בתשעה באב שחל בשבת ונדחה לאחר השבת, המעוברות והמניקות רשאות לאכול, כדין שלש צומות, ואף על פי כן לא תאכלנה להתענג במאכל ובמשתה אלא כדי קיום הולד ולפני שאוכלות ושותות צריכות להבדיל, וכאמור.

 

לט). תשעה באב שחל בשבת ונדחה ליום ראשון, בעלי ברית (המוהל הסנדק ואבי הבן) מתפללים מנחה בעוד היום גדול (דהיינו מנחה גדולה) ורוחצים ומותרים לאכול כל היום ואינם משלימים תעניתם לפי שיום טוב שלהם הוא ואסור להם להחמיר ולהתענות שמכיון שיום טוב שלהם הוא, אינם רשאים לזלזל בו ולהתענות שחומרא הבאה לידי קולא היא. ויש להם להבדיל על הכוס קודם שיאכלו.

 

מ). וכן הדין לפדיון הבן שחל בת"ב שאם הוא תענית דחוי מותר לאבי הבן לאכול אחר חצות היום ומתפלל מנחה גדולה וכו', וכנ"ל לענין מילה. ויש לו להבדיל על הכוס קודם שיאכל וכנ"ל.

מא). סנדק או מוהל המברכים על כוס מילה "אשר קידש ידיד מבטן" בתשעה באב שנדחה ליום א', יש להם להקדים ולהבדיל על הכוס לפני הברית, ולא יבדילו על אותו הכוס, דהא קיימא לן שאין עושים מצוות חבילות חבילות, ויכול לכוין להוציא את כל הציבור ידי חובת הבדלה, ושוב אינם צריכים להבדיל במוצאי תשעה באב.

 

מב). אם מחלקים את מצות המילה לשני בני אדם, האחד מוהל והשני פורע, וחלה המילה בתשעה באב דחוי שחל בשבת ונדחה ליום ראשון שניהם מותרים לאכול ואין להם להחמיר ולהתענות, וכאמור.

מג). בעלי הברית (מוהל, סנדק, אבי ואם הבן) לובשים בגדי שבת לכבוד המילה, אבל לא ילבשו בגדים לבנים (היינו בגדים המכובסים) או חדשים. ויכולים בעלי הברית להשאר עם בגדי השבת עד הערב ובפרט בתשעה באב דחוי.

 

מד). ראוי לבעל ברית (אבי הבן, המוהל והסנדק) להחמיר אף בת"ב דחוי שלא לנעול נעלי עור אף בשעת המילה, וינעלו נעלי בד או גומי וכיוצ"ב.

מה). אין לבעלי הברית להסתפר אף בתשעה באב שנדחה.

מו). מילה שלא בזמנה שאירעה בתשעה באב דחוי יש אומרים שיש להשלים התענית אף בתשעה באב דחוי. ויש חולקים וסוברים שאין לחלק בזה וגם בברית המתקיימת שלא בזמנה דינה כבזמנה, וכ"ש בשאר תעניות הדחויים.

מז). אם חל יום שלושים של היולדת בתשעה באב שחל בשבת ואינה מיניקת בפועל, כיון שהתענית נדחית שהוא יום ל"א ללידה, חייבת להתענות.

מח). בעלי ברית והם אבי הבן המוהל והסנדק שהותר להם לאכול בת"ב דחוי אין להם לעלות לתורה בשחרית ולא יאמרו "עננו" בתפילה.

מט). בעל ברית שאוכל בתשעה באב שנדחה אינו אומר "נחם" בברכת המזון שיו"ט שלו הוא. ואמנם מזכיר "נחם" בתפילה בברכת בונה ירושלים.

 

נ). קטן שהגדיל ונעשה בר מצוה ביום תענית שנדחה מיום שבת ליום ראשון, אם הוא חלש, רשאי שלא להתענות אלא תענית שעות כאשר יוכל שאת.

 

נא). במוצאי תשעה באב מבדיל על היין, ואינו מברך על הבשמים והאש. והטעם שלא מברכים במוצאי התענית "בורא מאורי האש" משום שאין מברכים "בורא מאורי האש" אלא במוצאי שבת בזמן שנברא (פסחים נד. ולכן מברכים מיד בצאת השבת וכדלעיל). וכן אין מברכים על הבשמים שגם נפש יתירה היא במוצאי שבת דווקא ולא לאחר מכן. ולכל הדעות רשאי המבדיל לשתות בעצמו את היין ואין צריך ליתנו לתינוק.

נב). אף אם לא אמר במוצאי שבת "אתה חוננתנו" לא יאמר זאת בתפילת ערבית במוצאי התענית שכבר חלף השעה, ודי במה שיבדיל עתה על הכוס.

נג). כשמבדילים על הכוס במוצאי תשעה באב, אין אומרים את הפסוקים שרגילים לאומרם במוצאי שבת על הכוס, אלא מתחילים ישר לברך "בורא פרי הגפן". 

נד). בתשעה באב דחוי מותר לאכול בשר ולשתות יין במוצאי התענית דהטעם שכתב השלחן ערוך (סי' תקנח ס"א) שמנהג כשר שלא לאכול בשר ולשתות יין בליל ויום עשירי כי בתשעה באב לעת ערב נכנסו האויבים והציתו אש בהיכל, והיה נשרף עד שקיעת החמה של יום עשירי (תענית כט.) לא שייך בתשעה באב באב דחוי. וה"ה דשרי לכבס, להתרחץ ולהסתפר, לברך ברכת "שהחיינו" ולשמוע כלי שיר.

נה). יש אומרים שיש לברך על הלבנה לפני תשעה באב משום שאין מחמיצים המצוה. ויש אומרים שאין לברך אלא אחר תשעה באב, משום שלפני תשעה באב שרויין עדיין באבלות. ויש אומרים שאין לברך גם במוצאי תשעה באב. והמנהג שאין מברכים על הלבנה קודם תשעה באב, אלא מברכים במוצאי התענית, ולכן אין לברך במוצאי שבת אלא במוצאי התענית. ואם אפשר שקודם שיברך ינעל מנעלי עור ויטעם מעט, שפיר דמי. ובמקומות מסויימים נוהגים הגבאים שומרי משמרת הקודש להביא כיבוד ומיני תרגימא מיד בצאת הצום (לאחר שעושים הבדלה, כמובן), כדי שיוכלו לברך הציבור בשמחה ובכוונה, ותבוא עליהם ברכת טוב.

 

כתב וערך:

הרב אושרי אזולאי שליט"א

 

ניתן לשאול בSMS
במספר

072-371-8875

________________

שאל את הרב במייל
 
המענה ינתן במהירות האפשרית
השאלות והתשובות לא מתפרסמים באתר      

הרשמה להלכה היומית במייל

הרשמו להלכה היומית וקבלו דברי תורה יומיים ישירות לדואר האלקטרוני

לעילוי נשמת

אסתר בת יעקב יהודה תנ.צ.ב.ה.

מרים בת יעקב יהודה תנ.צ.ב.ה.

סופיה בת גרשון תנ.צ.ב.ה.

אפרים בן חנוך תנ.צ.ב.ה.

תרומת המשפחה