דיני בין המיצרים חלק ב 

 

  1. אסור לעשות ריקודין ומחולות של רשות בימי בין המיצרים, שהם מי"ז בתמוז ואילך, ואיסור ריקודים שייך אפי' בלא נגינה. איסור ריקודים ומחולות נאסרו בימי בין המיצרים משום שהם ימי אבל כללי לעם ישראל, כי בי"ז בתמוז הובקעה העיר ירושלים, ונכנסו האויבים והרגו באכזריות טף ונשים מקהל ישראל, עד ט' באב שבו שרפו את המקדש, ומקור הדין לאסור ריקודים ומחולות איתא במג"א (סי' תקנא סק"י) והביאו המהר"ח פלאג'י במועד לכל חי (סי' ט' אות יח) וכ"פ הגרי"ח מבבל (פרשת דברים סעי' ה') וכה"ח (סי' תקנא סקל"ט) ומשנ"ב (סי' תקנא סס"ק טז) וכ"פ חזו"ע (עמ' קנ) וכתב וז"ל "והרי נהגו בארץ ישראל שבכל יום מימי בין המצרים יושבים אחר חצות וקוראים תיקון רחל בדמעות שליש, ובבכי תמרורים על כל מה שאירע לנו בימים אלו, ואיך יערב לנפשם לרקד ולשמוח בימי אסון אלה, והעושים כן מראים שאין להם רגש לאומי על צרתם של ישראל, וכבר אמרו חז"ל (תענית ל:) כל מי שאינו מתאבל על ירושלים, לא יזכה לראות בשמחתה, שנאמר שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה".
  2. מן הדין היה לנו להמנע מלשמוע נגינות מכלי שיר במשך כל השנה. במשנה סוטה (מח:) איתא "משבטלה הסנהדרין בטל השיר בבתי משתאות, שנאמר בשיר לא ישתו יין", ובגמ' שם הביאו סמך לזה מהפסוק "זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם" ועי' תלמוד ירושלמי שם "אמר רב חסדא בראשונה היתה אימת סנהדרין עליהם ולא היו אומרים בשיר דברי נבלה, אבל עכשיו שאין אימת סנהדרין עליהם הם אומרים דברי נבלה בשיר". ובגמ' גיטין (ז.) שלחו לו למר עוקבא בר חמא, זמר מנין לנו שאסור? שלח להם, שנאמר "אל תשמח ישראל אל גיל כעמים" ושם הגמ' דורשת לאסור אפי' שירה בפה ולאו דווקא שירה על ידי כלי. והנה הרמב"ם (פ"ה מהלכות תעניות ה"ד) פסק שאסור לשמוע כלי שיר כלל, ושירה בפה על היין אף שהיה לנו לאסור, נהגו ישראל לומר שירות ותשבחות לה' יתברך אפי' על היין. וכ"כ הרי"ף. והנה לשורר באמצע השנה בכלי נגינה מדברי הרמב"ם נראה לאסור בכל גוונא, וכ"כ האורחות חיים (הלכות תשעה באב סי' יד) ששיר עם כלי נגינה לעולם אסור בכל מקום ואפי' בשירות ותשבחות לה' יתברך, ואיסור זה מדברי קבלה, שנאמר אל תשמח ישראל אל גיל כעמים. ומ"מ מדברי המאירי (גיטין ז.) מוכח שאף בכלי נגינה יש להקל באמצע השנה, וכן המנהג להקל, כמ"ש מרן הגרע"י בחזו"ע (עמ' קנב) והביא לשו"ת כפי אהרן (סי' נב) שכתב שהנוהגים להקל לנגן בכלי שיר סומכים על דברי הטור והרמ"א בסימן תק"ס (סע' ג) שלא גזרו חכמים אלא דווקא במשתה, או למי שרגיל בכך כדרך המלכים ששוכבים ועומדים בכלי שיר, ובפרט למי ששומע דרך הרדיו או הרשם קול שיש להתיר באמצע השנה, עפ"י מ"ש החלקת יעקב (סי' סב אות ב') דהואיל ובשעה שגזרו חז"ל לאסור הזמר, לא היו כלים אלו בעולם, לא חלה עליהם גזירת חז"ל. אולם המנהג להקל לשמוע נגינות במשך השנה, ואין לשמוע נגינות מיום שבעה עשר בתמוז עד לאחר תשעה באב. ואפילו שירים מטייפ וכדומה דינם ככלי זמר לענין זה. [הגרשז"א זצ"ל (הליכ"ש פי"ד הגה ד)]. וכ"פ חזו"ע (עמ' קנ"א) אלא שלא אסר זאת לגמרי אלא כתב בלשון "יש להימנע". ומ"מ יש לאסור לשמוע נגינה אף לילדים מגיל חינוך. עי' פמ"ג שכתב שצריך להימנע משמיעת זמר מי"ז בתמוז ועד תשעה באב, והובא ביאור הלכה (סי' תקנא ד"ה ממעטים), וכ"פ באג"מ (או"ח ח"א סי' כא אות ד) והוסיף שם שאף לילדים מגיל חינוך יש להחמיר, הואיל ואבילות דרבים היא, וכ"פ מנח"י (ח"א סי' קיא אות ד), וציץ אליעזר (חט"ו סי' לג אות ב), וכ"פ הגר"ש וואזנר זצ"ל בקובץ מבית לוי (עמ' ה אות ו) וחזו"ע (עמ' קנב) שיש להימנע משמיעת כלי זמר בימים אלו ואפי' מרשם קול אסור לשמוע, והטעם משום שמנהג ישראל להתאבל בימים אלו, וכשם שאסרו חז"ל בימים אלו כמה עניינים של שמחה, כמו לעניין ברכת שהחיינו על פרי חדש, שאין לברך בימי בין המצרים, ה"ה כאן יש לאסור.
  3. שירה בפה כשהיא דרך הודאה ובלי כלי נגינה מותרת, וכן להשמיע נעימה בתפילה, וכמו שנאמר "עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה" וכל שכן בשבת. וכן יש להקל כשעוסק בתורה ללמוד בנעימה. כן פסק מרן הגרע"י בחזו"ע (עמ' קנג) בשם השדי חמד (פאת השדה מערכת בין המצרים אות י) שמותר להשמיע נעימה בתפילה או דרך הודאה לה' יתברך, וכ"פ באג"מ (או"ח ח"ד סי' כא אות ד), ובשו"ת ויען דוד, העלה שאף בשעת לימודו מותר ללמוד בנגינה שכל שיש לו תועלת בנגינה בלימודו, רשאי לזמר בשעת לימודו. וכמו שאמרו במגילה (לב.) כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה, עליו הכתוב אומר, וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וכו'. והגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה פי"ד אות ג') כתב שמותר לשמוע שירה שאינה מעוררת לריקוד (כגון שירי רגש), משום שהיא איננה בכלל המנהג. ובכל אופן כתב דמ"מ נכון להמנע אף משירים אלו. והגרי"ש אלישיב זצ"ל (תורת המועדים ס"ה אות א) כתב שיש להחמיר בשירה בפה שהיא ברבים (כי יש בזה שמחה).ועי' אור לציון (ח"ג פכ"ה אות ב') שכתב שיש להמנע אף משירה בפה מר"ח אב עד תשעה באב, שהרי משנכנס אב ממעטים בשמחה. אמנם מרן הגרע"י לא חילק בדבר והתיר שירה בפה בכל גוונא.

 

ניתן לשאול בSMS
במספר

072-371-8875

________________

שאל את הרב במייל
 
המענה ינתן במהירות האפשרית
השאלות והתשובות לא מתפרסמים באתר      

הרשמה להלכה היומית במייל

הרשמו להלכה היומית וקבלו דברי תורה יומיים ישירות לדואר האלקטרוני

לעילוי נשמת

אסתר בת יעקב יהודה תנ.צ.ב.ה.

מרים בת יעקב יהודה תנ.צ.ב.ה.

סופיה בת גרשון תנ.צ.ב.ה.

אפרים בן חנוך תנ.צ.ב.ה.

תרומת המשפחה