שבת פרשת שקלים

 

  1. בשבת זו שלפני חודש אדר, מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בספר השני פרשת שקלים, מפני שבזמן בית המקדש היו משמיעים על השקלים באחד באדר, על ידי הכרזת בתי הדין בכל ערי ישראל, שכל אחד מישראל חייב לשקול מחצית השקל בשקל הקודש, ולהביאם לבית המקד ש, כדי שיקריבו ממעות מחצית השקל אלו החל מיום ראש חודש ניסן והלאה, להקריב הקרבנות מתרומה חדשה. כן איתא בגמ' מגילה (כט.) "באחד באדר משמיעין על השקלים". ונפסק בטשו"ע (סי' תרפה).
  2. אמרו חז"ל גלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, כמו שנאמר "ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה", לפיכך הקדים שקליהם לשקליו, ולכן גם אנו קוראים בשבת זו פרשת שקלים. כן הוא בירושלמי (פ"א דמגילה ה"ה) ארשב"ל צפה הקב"ה שהמן הרשע עתיד לשקול כספו על ישראל, אמר, מוטב שיקדים כספן של בני לכספו של אותו רשע, לפיכך מקדימין וקורין בפרשת שקלים. וכן הוא עוד בגמ' בבלי (מגילה יג:). ובתוס' (דף טז. ד"ה ודחי) כתבו שחשבון עשרת אלפים ככר כסף מכוון כנגד מחצית השקל לכל אחד משש מאות אלף שיצאו ממצרים, ובחזו"ע (עמ' א' בהערות) כתב שנראה לפרש כוונתם כמ"ש החזקוני (ר"פ כי תישא) כי ימי שנותינו בהם שבעים שנה, צא מהם עשרים שנה לפטור, שהרי כתוב: כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה, ישארו חמישים שנה, נמצא שכל אחד מישראל נותן מנה של חול. (כי מחצית השקל בשקל הקודש הם שני דינרים, כמ"ש הרמב"ם [פ"א מהלכות שקלים ה"ו] וחמישים פעם שני דינרים, הוא מנה) וששים איש נותנים בימי חייהם ששים מנה שהם ככר אחד כסף, ולששים ריבוא מישראל עולה עשרת אלפים ככר כסף. וכתב שכ"כ הב"ח (בהגהותיו על הש"ס מגילה טז.) ועוד. אמנם לשיטת הרמב"ן (בתחילת פרשת כי תשא) חיוב מחצית השקל מבן י"ג ומעלה והטעם שכל שהגיע לכלל חיוב מצוות וצריך כפרה חייב במחצית השקל לקרבנות, ודווקא לתרומת אדנים היה צריך שיגיע לכלל עשרים שנה ומעלה, וכ"ד הרמב"ם (פ"א מהלכות שקלים), וא"כ לדבריהם החשבון שעשינו לעיל אינו מסתדר. ולכן ביאר הגרע"י כמ"ש בשו"ת שער אפרים (סי' מה) בפירושו השני, עפ"י מש"כ רבינו בחיי (פרשת פקודי) שהמן חשב לתת בעד כל אחד מישראל הערך הכי גדול שכתוב בפרשת ערכין, שהוא חמישים שקלים, וכידוע שערך מי שהוא יותר מעשרים שנה הוא חמישים שקלים כמ"ש בפרשת ערכין, והמן רצה לתת הערך המלא לכל אחד ואחד מישראל, ומכיון שהמחצית השקל לששים רבוא ישראל עלה לסך מאה ככר כסף (כמפורש בפרשת פקודי לח, כה), נמצא שלפי חשבון שקל שלם יגיע למאתים ככר, וחמישים פעם מאתים ככר, הם עשרת אלפים ככר כסף. וכתב שכן מבואר להדיא במד"ר (אסתר) על הפסוק "אם על המלך טוב יכתב לאבדם" - אמר לו המן השתא לית אנא ידע מנייניהון אלא כי נפקו ממצרים הוו ת"ר אלפי גברי, ועל כל אחד ואחד יהיבנא לך מאה זוזי דהוו חמישים שקלים. ע"כ.
  3. מפטירים "ויכרות יהוידע" שמדובר שם בעניין השקלים, שנאמר כסף נפשות ערכו, ואם חל ראש חודש באחד בשבת, נוהגים לומר בסוף ההפטרה פסוק ראשון ואחרון של הפטרת מחר חודש. כן איתא במגילה (כט:) וכ"פ בטשו"ע (סי' תרפה).
  4. כאשר חל ב' דראש חודש אדר בשבת, דהיינו א' באדר, יש לקרא פרשת שקלים בא' באדר, ופרשה לאחר מכן יש לקרוא זכור, ובמקרה זה אין מקדימים את הקריאה לקודם חודש אדר, ואם הקדימו וקראו פרשת שקלים בשבת שלפניו, צריכים לחזור ולקרות עוד הפעם בפרשת שקלים בשבת שהוא אחד באדר. כ"כ היפה ללב (ח"ג אות א'). וה"ה אם קראו כל הפרשיות בשנה מעוברת באדר א' חוזרים וקוראים שוב באדר ב'. בגמ' מגילה (ו:) נחלקו האם העיקר הוא אדר א' או אדר ב', והלכה כרבן שמעון בן גמליאל שמסמיכים גאולה לגאולה והעיקר הוא אדר ב', וכ"פ הטור (בסי' תרפח) וכ"כ בדרכ"מ וב"ח (שם) וא"ר (סי' תרפה אות כא) וכה"ח (סי' תרפה אות ה').
  5. בכל השבתות הנ"ל שקוראים ד' פרשיות טעו ושכחו שצריך לקרות למפטיר הפרשה של חובת היום למפטיר וקראו למפטיר כדרך כל שבתות השנה ואח"כ נזכרו, צריך להוציא ספר תורה ולקרות הפרשה שהיא לחובת היום, אע"פ שמתחילה לא הוציאו רק ספר תורה אחד, ואין כאן משום פגמו של ספר השני, ואפי' אם כבר אמר ההפטרה של סדר השבוע בברכותיה צריך להוציא אחרת ויקרא עמו מעניינו של יום, ואחר ברכה אחרונה יאמר קדיש ויגביה הספר תורה ויקרא ההפטרה בנביאים בלא ברכה לפניה ולאחריה. כ"כ המשנ"ב (סי' תרפה סק"ב) בשם שערי אפרים (שער ח' אות צב) וכ"פ בכה"ח (סק"ז). ואם נזכר מיד אחר שבירך ברכה אחרונה על התורה אע"פ כן לא יגלול בספר הזה לקרות בפרשה מעניין היום, אלא יוציא ספר תורה אחר ויניח אצל הספר הראשון, ויאמר קדיש (שיהיה ניכר שלא הוציאו הספר תורה השני בגלל פסולו של ראשון) ואח"כ יקרא לעולה אחר שיפטיר מעניינו של יום בברכותיה. (משנ"ב וכה"ח שם). ואם התחיל בברכות ההפטרה ונזכר שלא הוציאו הספר תורה השני, אז יגמור הברכה ויקרא קצת פסוקים מהפטרת השבוע ולא יברך ברכת ההפטרה שלאחריה, ויוציא ספר תורה ויעלה אחר לקרוא הפרשה מעניין היום, ואחר ברכה אחרונה יאמר הקדיש ויגביה ספר תורה ויגלול, ואז יאמר ההפטרה בנביאים בלא ברכה לפניה, ואחר גמר ההפטרה יאמר ברכת ההפטרה שלאחריה. (משנ"ב וכה"ח שם).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ניתן לשאול בSMS
במספר

072-371-8875

________________

שאל את הרב במייל
 
המענה ינתן במהירות האפשרית
השאלות והתשובות לא מתפרסמים באתר      

הרשמה להלכה היומית במייל

הרשמו להלכה היומית וקבלו דברי תורה יומיים ישירות לדואר האלקטרוני

לעילוי נשמת

אסתר בת יעקב יהודה תנ.צ.ב.ה.

מרים בת יעקב יהודה תנ.צ.ב.ה.

סופיה בת גרשון תנ.צ.ב.ה.

אפרים בן חנוך תנ.צ.ב.ה.

תרומת המשפחה