דין שליחות בפרוזבול

אפשר לעשות פרוזבול על ידי שליח, ובמקרה זה צריך לכתוב בשטר "פלוני השליח בא לפנינו בשליחות פלוני המלוה[1].

אפשר לזכות פרוזבול לאנשים הרחוקים מתורה ומצוות אף בלא ידיעתם, דזכין לאדם שלא בפניו[2].

תושבי חו"ל שיש לו בעלי חובות בארץ ישראל, לכתחילה יעשה פרוזבול בבוקר של ערב ראש השנה, קודם השקיעה בארץ ישראל. ואם שכח, יכול לסמוך על פרוזבול שיעשה קודם השקיעה במקום שנמצא, שהרי להלכה המקום שבו נמצא האדם הוא הקובע לכל דיני התורה[3].

אם נזכר בבין השמשות של ראש השנה שלא עשה פרוזבול, יאמר בפני שני עדים שמוסר כל שטרותיו לבי"ד פלוני, ויעשה קניין בפניהם ובכך מספיק[4].

 

[1]המהריק"ש בהגהותיו (סי' סזסי"ט) כתב שאין לעשות שליח בפרוזבול, דכיון שאין השליח מוסר את השטרות בפועל לבית הדין, אלא רק אומר שפלוני מוסר לכם חובותיו, הוי מילי דלא מימסרן לשליח. אמנם הגרע"י בחזו"ע (עמ' סה, ועי' סו בהערות) הביא רבים מהאחרונים שחלקו על מהריק"ש ונקטו שיכול לעשות שליח ואין זה מילי, דכיון שבפרוזבול נגמרים הדברים באמירה בלבד, הוי כמעשה, וכמו שיכול הבעל לעשות שליח לבטל גט, ואין זה נקרא מילי, כיון שביטול הגט נגמר בדיבור, וכן מצינו במסכת ב"מ (צו.) שנחלקו ר' יאשיה ור' נתן האם יכול הבעל לעשות שליח להפר נדרי אשתו, והגמ' אינה אומרת שם שיש בעיה של מילי, על כרחך שאין זה מילי מחמת שהמעשה נגמר על ידי דיבור בלבד. ובפרט ששביעית בזה"ז דרבנן ובשל סופרים שומעים להקל, וכ"פ בספר שלחן שלמה (עמ' רחצ ושם בהערה טז), ילק"י (עמ' תקפ סעי' מב), ואורל"צ (פ"ז ה"ה)

[2]כמ"ש בשו"ע (יו"ד סי' שכח ס"ב) במקום שבעלת הבית לשה ועשתה עיסה, והלכה לה, ואם תשהה עוד העיסה בלא אפיה, יש חשש שתתקלקל, שמותר למשרתת להפריש חלה בלי רשות בעלת הבית, משום דזכין לאדם שלא בפניו, וזכיה מדין שליחות. וכן מצינו בר"ן שהובא לעיל (הערה 18) שאפשר לזכות ללווה קרקע אף שעל ידי זה מתחייב לשלם, כיון שעצם הפעולה היא זיכוי, כן פסק בחזו"ע(עמ' עה סעי' ט')

[3]חזו"ע(עמ' פ')

[4]במנחת חינוך (סוף סי' תע"ז) כתב אם הלוה לו בבין השמשות, משמט, מספיקאדאיסורא, וגם ספיקא דממונא. ולפי"ז בנידון דידן גם כן יש לומר שלא תועיל מסירת דברים בין השמשות. אמנם באמת מבואר ברמב"ן ובריטב"א (מכות ג:) גבי מי שהלוה את חבירו לעשר שנים, נקטינן דאינו משמט, דשביעיתבזה"ז מדרבנן. ובב"י נקט בכמה מקומות דכיון ששביעית בזמן הזה מדרבנן נקטינן לקולא, והכי נמי בניד"ד, וכיון שמסר לעדים בבין השמשות הוי ספיקא דרבנן ונקטינן לקולא. ועי' בזה בשו"ת יבי"א (ח"ה סי' ג') ובחזו"ע (עמ' פא) וכ"פ בילק"י (פכ"ד סעי' מ"א).

שאל את הרב במייל    מענה תוך 24 שעות!

הרשמה להלכה היומית במייל

הרשמו להלכה היומית וקבלו דברי תורה יומיים ישירות לדואר האלקטרוני

לעילוי נשמת

אסתר בת יעקב יהודה תנ.צ.ב.ה.

מרים בת יעקב יהודה תנ.צ.ב.ה.

סופיה בת גרשון תנ.צ.ב.ה.

אפרים בן חנוך תנ.צ.ב.ה.

תרומת המשפחה