מהלכות המצויות לבין הזמנים - יום שישי הלכות שבת

אסור לנסוע בערב שבת לעיר אחרת לשבות שם, אלא אם כן לקח צרכי שבת עימו, או שבאותה עיר הכינו לו צרכי שבת. מקור הדין  מובא בגמ' סוכה (מד:) אמר איבו משום ר"א בר צדוק אל יהלך אדם בע"ש יותר מג' פרסאות". ללישנא קמא - דווקא לביתו אסור ללכת יותר מג' פרסאות, כי יש חשש שלא יספיק להכין צרכי שבת כאשר יגיע לביתו, אבל אם הולך לבית האושפיזא (שחושב להתארח במקום פלוני אבל לא הודיע שמגיע) שבלאו הכי יש שם מה לאכל, מותר ללכת לשם. וללישנא בתרא - אסור בין אם הולך לאושפיזא ובין אם הולך לביתו. ופסקו הרי"ף (סוכה ז:) הרא"ש (שם פ"ג סי' לח) והרמב"ם (פ"ל מהלכות שבת הי"א) כלישנא בתרא.

אמנם אם מוזמן להתארח ומבשלים בשבילו אין איסור זה. כמו שמבואר ברמב"ם שכתב שהסיבה שאסור להלך ג' פרסאות "שהרי אין אנשי ביתו יודעים שהיום יבא כדי להכין לו, ואין צריך לומר אם היה מתארח אצל אחרים, שהרי מתביישים, מפני שלא הכינו להם דבר הראוי לאורחים". משמע שאם שלח שליח להודיע ביאתו, מותר ללכת יותר מג' פרסאות, וכ"כ הב"י (סימן רמט אות א') בשם רי"ו (ח"א ני"ב סד ע"ב) ובשו"ת הריב"ש (סי' קא) והביאו כה"ח (שם סק"ח), והוסיף כה"ח שה"ה אם באותו מקום מוכרים אוכל מבושל כל היום, יש להתיר.

ואף כאשר הכינו לו צרכי שבת צריך לצאת מוקדם שיעור זמן שיגיע למחוז חפצו מספר שעות קודם כניסת השבת, מחשש עיכוב או תקלה בדרך ח"ו. הב"ח דייק מזה שאסרו להלך יותר מג' פרסאות, אף שמהלך אדם רגיל ביום אחד הוא י' פרסאות, משמע שעד שליש היום מותר להלך, ושני שליש היום הנוספים הם כדי להכין צרכי שבת, ונמצא לפי"ז שכל האיסור של ג' פרסאות הוא דווקא במהלך, אבל בנוסע ברכב, יכול ליסוע הרבה מג' פרסאות עד שליש היום, ואם הכינו לו צרכי שבת, מותר לו ליסוע אפי' יותר משליש היום. לכן אם לוקח עימו צרכי שבת ברכב, יכול לצאת לדרכו אף אחר חצות היום ואין איסור בזה, וכ"כ האליה רבה (סימן רמט סק"ב) וכה"ח (סק"ה).

ומ"מ סיים הב"ח דאף שבכל הנ"ל יש מקום להקל לצאת אחר שליש היום, מ"מ צריך להיזהר שלא להלך עד עת ערב אפי' ממהר כדי לבא לעירו ולביתו כי הרבה פעמים נכשלים לידי חילול שבת, ולכן צריך לצאת בעוד היום גדול, שתהיה לו שהות אם תהיה איזו שהיא תקלה בדרך וכיוצ"ב, וכ"פ משנ"ב (רמט סק"ג) וכה"ח (שם סק"א).

אסור לקבוע סעודה שאינו רגיל בה בערב שבת וערב יו"ט (כה"ח סי' רמט סק"ט), ואיסור זה חל כל היום, ואף סעודה שרגיל בה בימות החול מצוה להימנע מתשע שעות ומעלה, (שו"ע סי' רמט סעי' ב') וראוי להחמיר להמנע מחצות היום (כה"ח סקי"ט). ואין לאכול מעדנים ביום השישי, מפני כבוד השבת להבדיל בין החול לבין הקודש, וגם כדי שיכנס לשבת כשהוא רעב מעט ומתאוה לאכל. מקור הדין בגמ' (גיטין לח.) "אמר ר' חייא בר אבא אמר ר'  יוחנן שתי משפחות היו בירושלים, אחת קבעה סעודתה בשבתא, ואחת קבעה סעודתא בערב שבת, ושתיהן נעקרו. ושם הגמ' מחלקת שהמשפחה שקבעה סעודה בשבת, היינו בזמן הדרשה שאסור באותו זמן לקבוע סעודה. ומזה שהגמ' לא חילקה לגבי ער"ש שהאיסור רק משעת המנחה, משמע שיש איסור כל היום. ובטעם האיסור בקביעות סעודה בער"ש נאמרו ב' טעמים: א) משום שיש איסור להיכנס לשבת כשהוא שבע בלא תאוה. ב) המג"א (סק"ד) כתב בשם ר"ת שמתוך טרדת הסעודה לא יתעסקו בצרכי שבת. והנה בגמ' פסחים (צט:) נפסק כשיטת ר' יוסי שמותר לאכל עד הלילה, והיינו שמותר אף להתחיל סעודה סמוך לחשיכה, כמ"ש הר"ן (יט. ד"ה ר' יוסי) בדעת הרי"ף שמותר, וכ"כ הרא"ש, ולכאורה סותר להא דגיטין? וביאר הב"י שכוונתם על אכילה בעלמא שמותרת, אבל קביעות סעודה שאין רגיל בה בחול אסורה כל יום שישי. (והבה"ג סי' ב' מהלכות קידוש והבדלה סעי' יג למד שאף לשיטת ר' יוסי יש איסור להתחיל בסעודה משעה תשיעית ומעלה, אמנם להלכה קיי"ל כהרי"ף והרא"ש שאם אין זו סעודת קבע, מותר אפי' להתחיל בה) וכ"פ בחזו"ע (שבת א' עמ' לב).

ועי' בספר מאמר מרדכי בסי' רמט (סק"ב) שכתב שיש ג' חלוקות בדבר:

  • סעודה גדולה שאין רגיל בה בימות החול אסורה כל היום. ועי' בשלחן ערוך הרב (סי' רמט אות ה') שמשמע מדבריו שאפי' אם רגיל לאכל סעודה, כגון שרגיל באכילת פת שחרית כל בוקר, בכל זאת אסור לאכול סעודה גדולה של משתה, אם אינו רגיל בכך. וכ"כ הלבוש (סעי' ב'). ונמצא לפי"ז שיש איסור לאכל מכל השפע המובא בבית המלון, אלא יאכל כפי צרכו והרגלו בשאר הזמנים.
  • אכילת עראי בלי קביעות סעודה, מותרת כל היום, ואפי' להתחיל סמוך לשבת.
  • סעודה שרגיל בה בימות החול, יש להימנע מן המנחה ולמעלה, דהיינו שעה תשיעית, יש להימנע, ואין היתר מן הדין, דהא דאמר ר"י אוכל והולך עד שתחשך, העמדנו דמיירי כאשר אוכל בלא קביעות סעודה. (ועי' שם בסוף דבריו שרוצה לומר שסעודה שרגיל בה תהיה מותרת אף אחר שעה תשיעית, רק מצוה להימנע אבל אין איסור מן הדין).

 

כתב וערך:

הרב ירון אשכנזי שליט"א

לעילוי נשמת

אסתר בת יעקב יהודה תנ.צ.ב.ה.

מרים בת יעקב יהודה תנ.צ.ב.ה.

סופיה בת גרשון תנ.צ.ב.ה.

אפרים בן חנוך תנ.צ.ב.ה.

תרומת המשפחה