תשובות שהשיב לשואליו מרן הראשון לציון והרה"ר לישראל נשיא בית הדין הרבני הגדול

הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א ככתבם וכלשונם

 

בס"ד, ‏כ"ט תמוז תשע"ז, 1506-2/ע"ז

 

לכבוד היקר והנעלה, כש"ת ה"ה ר' ארז כהן נ"י

 

שלום רב,

 

באשר שאל, אודות אירועים של שמחה וכדו', הנערכים באולמות בלי מחיצות, והנשים יושבות עם האנשים בשלחנות, אם הדבר אסור על פי ההלכה, ואין הדבר נערך במסגרת משפחה מצומצמת אלא עם אנשים נוספים, ובפרט שיש נשים המתלבשות בלבוש שאינו צנוע, שאינן מבינות את חומר הענין, והדבר מצוי גם בסעודות בר מצוה, ברית מילה, סעודות נישואין, ואמנם מקפידים שלא יהיו שם ח"ו ריקודים מעורבים, וגם אין הנשים רוקדות באולם בפני האנשים, אבל הישיבה היא מעורבת אנשים ונשים יחדיו, האם יש מניעה על פי ההלכה מלהשתתף במסיבות אלו? האם יש הבדל בין נשים פשוטים רבנים דיינים בחורים, אברכים, וכו'?

 

הנה בסוכה (נא:) אמרו, מאי תיקון גדול אמר ר' אלעזר כאותה ששנינו [מדות פ"ב מ"ה] חלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא והתקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה וכו', והיכי עביד הכי והכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל, אמר רב קרא אשכחו ודרוש וכו' עכשיו שעסוקין בשמחה ויצה"ר שולט בהם על אחת כמה וכמה. ע"ש. ובפירוש המשניות להרמב"ם [מדות שם] כתב, וענין חלקה שהיתה פרוצה ואין כותל מקיף לה וכו', ומיראה שמא יתערבו הנשים בן האנשים, הקיפו אותה בשקופין אטומים וכו' ע"ש וברע"ב.

 

ובתיו"ט כתב, דצריך לומר שמעקה היה לה סביב שהרי גבוה היתה ו' אמות וכו'. ע"ש, ואפילו הכי חששו להרהור עבירה והוסיפו להקיף גזוזטרא ולתקן שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה. ע"כ.

 

ומבואר מכ"ז חובת ההפרדה מן הדין בין אנשים לנשים. אלא שהמעיין בדברי רבותינו האחרונים יראה שכל מה נאמר בסוכה הוא במקום מקדש ובית הכנסת, וכדמוכח בשו"ת אגרות משה אורח חיים ח"א (סי' לט) ובח"ה סי' יא) שאם אין זה בשעת תפילה. יש להקל בשעת הדחק לדרוש באולם בלי מחיצה המפרידה בין האנשים לנשים, [והיינו כשאנשים יושבים בצד אחד והנשים בצד השני]. וע' עוד שם בסימן יב.

 

וכ"כ בשו"ת דברי יציב ליקוטים והשמטות (סימן טו) שאחר שהביא דברי הגמ' סוכה הנ"ל כתב בזה"ל, ולזה גם בבית הכנסת שהיא מקדש מעט חמור האיסור ביותר, ובודאי שמקום שנעשה באופן שהנשים יוכלו להתפלל באותו חדר אינו מסוגל לכוונת התפילה. ע"כ. וכן מוכח בשו"ת דברי יציב אה"ע (סי' מ).

 

וכן מצאתי בשו"ת אז נדברו חי"ב (סי' מז) שהוכיח כן מדברי החת"ס בחו"מ תשובה ק"צ שכתב וז"ל והטעם לזה [שצריך מחיצה] כי אנו מאמינים שכל תפלה או שבח והודאה שמתערב במחשבה ההיא שום הרהור אפי' באשתו לא מעלה במעלות לפני השי"ת ולא תקובל לפניו ומפני זה אנו מפרישים הנשים מן האנשים בבה"כ בפנ"ע שלא יבואו לדי הרהור בשעת תפלה ותהי' תפלה נדחית ר"ל ויצא לנו זה משמחת בית השואבה דאמרינן במסכת סוכה (נ"ב ע"א) ומזה ראי' להנ"ל דאפילו היכא דליכא משום איסור ערוה כגון אשתו של עצמו מ"מ במקום תפלה והודאה והספד כל מה דבעי ליבא רחמנא ליבא בעי. עכלה"ט. א"כ לפ"ז אין לנו ראי' משם לענין מחיצה בנישואין. עכ"ל. ועיין עוד לו עוד שם (בסי' מח), שכן הוכיח שרק בבית המקדש ובבית הכנסת יש חיוב מחיצה.

 

ומ"מ הרי מבואר בבית שמואל (סימן ס"ב ס"ק י"א), שכתב הב"ח [בד"ה וי"א שגם אשר ברא] מהמנהגים כשאנשים ונשים בחדר אחד אין אומרים שהשמחה במעונו דאין שמחה כשיצר הרע שולט. והמקור הוא במנהגים שבסוף הלבוש [חלק או"ח סעיף ל"ו] מהספר חסידים [סי' שצ"ג], כל מקום שאנשים ונשים רואים זה את זה כגון בסעודת נישואין אין לברך שהשמחה במעונו וכו' [וע"ע בהגהות מנהגים מנהג כל השנה אות י"ד], והלבוש גופיה מסיק דאין נזהרין עכשיו בזה דמורגלות הנשים הרבה בין האנשים ואין כאן הרהורי עבירה כ"כ דדמיין עלן כקאקי חיוורא וכו' עיין שם. והחיד"א בהגהותיו ברית עולם לספר חסידים תמה שלא הביא הב"ח רק מהמנהגים לא מספר חסידים. ואח"כ תירץ בעצמו בשו"ת יוסף אומץ (סימן מ"ז), דקאי על המנהגים שבסוף הלבוש שכותב זה מספר חסידים עיין שם. וע"ע במ"ש מרן אאמו"ר בשו"ת יביע אומר ח"ו או"ח (סי' יג אות ה) שהביא להקת רבותינו האחרונים שהסתמכו על דברי הלבוש, שבס' לקט יושר (חיו"ד עמוד לז) בשם הגאון מהרא"י בעל תה"ד, כתב וז"ל: עוד אמר שמותר לילך אחר אשת חבר או אחר אמו, משום דבזמן הזה אין מוזהרים כ"כ מלילך אחר אשה. ע"כ. ונראה טעמו כמ"ש הלבוש שבזה"ז מרוב הרגלן בינינו דמיין באפן כקאקי חיורי. גם בס' חינא וחיסדא (דף קטז ע"א) כתב להסתמך ע"ד הלבוש הנ"ל. וכן בס' טהרת המים (מע' ב אות ח"י) הביא דברי הלבוש וכתב שאף בעיר ואם בישראל שאלוניקי לא נהגו לחוש לזה ע"ש. וכ"כ בשו"ת מנחם משיב ח"ב (סי' כ, עמוד ק) שגם באשכנז לא חששו לזה. ע"ש.

 

ומ"מ למעשה מנהג כיום אצל כל בית ישראל החרדים והיראים לדבר ה', שיש מחיצה בין נשים לאנשים בחתונה, ואין לסמוך על הלבוש אף שמסתבר שלא תלמיד טועה כתבו, כי הוא מדבר מעניין השמחה במעונו. והן אמת שבשנים עברו היו מקומות שהקילו בזה, אבל בזמנינו פשט המנהג באה"ק לעשות מחיצה בין אנשים לנשים, ואם בזמנו היו מקילין לכל הפחות היו מלובשים בבגדי צניעות כראוי, והנשים היו ביישניות, ולא היו פיתויים שיש בזמנינו, והיתה יותר קדושה, לא כן בזמנינו שיש שאינן מלובשות בצניעות וכמ"ש השואל, או שבאות עם פאה נכרית בשערות ארוכות, ובבגדים צמודים, וכל כיו"ב, ומדברות באופן חופשי עם האנשים שאינם מכלל המשפחה הקרובה, לכן בישיבה מעורבת ממש אין להקל בזה בשמחות, ויש לעשות הכל לשכנע ולהסביר להן שיעשו את החתונה בקדושה ובטה רה ובצניעות כדי שיזכו להקים נאמן בישראל ותשרה השכינה במעונם. וכן שחתן הבר מצוה יזכה לסייעתא דשמיא במהלך חייו, יעשו את מסיבת הבר מצוה בקדושה ובטהרה. ועי' בשו"ת אז נדברו הנ"ל סי' מח.

 

וכבר כתב בשו"ת משנה הלכות חי"ב (סי שמב) שבעוה"ר שמענו וראינו כי החל הקהל להקל באיסור החמור הזה, וביותר בשמחת של מצוה להתאסף ולסעוד אנשים ונשים בבית אחד, ומהפכים את מצות שמחת חתן וכלה לעבירה של הרהור עבירה שהוא קשה מעבירה ר"ל. ע"כ. וע"ע בירחון שנה בשנה תש"ם מאמרו של הרב יהודה הרצל הנקין (ע' 210 – 205)

 

ומה ששאל האם מותר להשתתף באירוע משפחתי כשאין ישיבה נפרדת רק בברית ולא בסעודה, ובשמחת בר מצוה רק לגשת ולאחל מזל טוב ולצאת, וכן בחתונה ללכת רק לטקס החופה בלבד, או שלא ללכת כלל,

 

הנה בעניינים אלו צריכים לשקול אם זה מוכרח מפני קירבה משפחתית הדוקה, שאם לא ילך תהיה פגיעה בהם, ויכול לגרום ח"ו להתרחקות ולמחלוקת, בזה ילך רק לעיקר השמחה, כגון לחופה, ולא יישב עמהם בסעודה, וכ"ש שאסור להשאר רגע אחד באולם כשיש שם ריקודים מעורבים, ויברח מזה כמו מפני האש. ואם אין לו כ"כ מחוייבות להיות שם לא ילך כלל, ויתן להם סיבה שלא יכל להגיע להניח את דעתם, ובכל מצב ישקול היטב את דרכיו.

 

 

  

בברכת התורה, 

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל

ונשיא בית הדין הרבני הגדול

שאל את הרב במייל 
המענה ינתן במהירות האפשרית
השאלות והתשובות לא מתפרסמים באתר      

הרשמה להלכה היומית במייל

הרשמו להלכה היומית וקבלו דברי תורה יומיים ישירות לדואר האלקטרוני