הכשר כלים בבישולי גויים

שאלה:

העוזרת הגויה שבביתנו, בישלה לעצמה חביתה במחבת שלנו, האם המחבת צריכה הגעלה.

תשובה:

לכתחילה יש להכשיר את הכלי, ולעשות לו הגעלה. ובדיעבד, או שעת הדחק, יש להקל להשתמש בכלי גם ללא הגעלה.

מקורות:

להלכה נפסק כי ביצה יש בה איסור בישולי גויים, וכמו שכתב מרן בשו"ע (סימן קיג סעיף יד): ביצה, אף על פי שראויה לגומעה חיה, אם בשלה גוי, אסורה.

לענין הכלי. מרן בשו"ע (סימן קיג סעיף טז) פוסק: כלים שבשל בהם הגוי לפנינו דברים שיש בהם משום בישולי גויים, צריכים הכשר. ויש אומרים שאינם צריכים. וידוע הכלל שהלכה כסתם, ולכן גוי המבשל בכלים של ישראל צריכים הכשר.

אך יש באחרונים שנקטו להקל, שאין צריך להכשיר כלים שבישל בהם הגוי. עיין בשו"ת מהרשד"ם (יו"ד סימן מא), ובשו"ת הרדב"ז (ח"ד סימן מז). ועיין בספר מנחת כהן שער התערובות (ח"א סוף פ"א) שכתב על דברי מרן בש"ע: ולא הכריע, ולי נראה שכדאי הוא הרא"ש לסמוך עליו במידי דרבנן וכו'. עיי"ש. ובשו"ת בעי חיי יו"ד (סימן קנו) כתב: מ"מ אנו אין לנו אלא דברי הרב בספר הקצר שאע"פ שכתב שתי הסברות ולא הכריע, מדכתב סברת האוסר בסתם וסברת המתיר בשם י"א, דעתו לתפוס כסברא שכתב בסתם וכו'. מיהו מי שירצה לסמוך בדיעבד על המתירים במקום שיש הפסד יכול לסמוך וכו'. עיי"ש. והרב ערך השלחן (ס"ק כא) כתב: כן נראה עיקר דהכלי צריך הכשר לכתחילה, אבל בדיעבד נראה דהתבשיל מותר דסמכינן על הרא"ש והרא"ה ורי"ו ואו"ה והרדב"ז שהתירו הכלי. וכ"כ בשטמ"ק ביצה (ט"ז ע"ב) וז"ל: ויהודי שמתאכסן בביתו של נכרי בעינוי שלהם שאין אוכלין אלא דגים, וצלה הנכרי דג כשר באיסקלה שלו, אין לצלות אחריו ישראל. ומיהו בדיעבד שרי, וכן התיר הרב ר' יחיאל מפריש. עיי"ש.

עוד יש מחלוקת בראשונים, כשגוי מבשל בבית ישראל, אם המאכל נאסר מדין בישולי גויים. שדעת ה"ר אברהם בתוס' ע"ז דף לח ע"א שאין בו איסור. ור"ת נחלק עליו ואסר. ומרן בשו"ע (סימן קיג ס"א) פוסק: אפילו בכלי ישראל 'ובבית ישראל' אסור משום בישולי גויים.

עוד נחלקו הראשונים בשפחות הקנויות לישראל אם בישולם נאסר, דדעת הרמב"ן (שו"ת המיוחסות סימן רפד) כיון שקנוי לישראל למעשה ידיו, אינו בכלל הגזירה. ויש שכתבו כיון שעושה בכל כרחו אין בו קירוב הדעת. עיין שו"ת הרשב"א (ח"א סימן סח), ובספר בדק הבית להרא"ה (ב"ג ש"ז צד ע"א). והרשב"א (שם) חלק על הרמב"ן ואסר.

ומרן בשו"ע (סימן קיג ס"ד) פוסק: יש מי שמתיר בשפחות שלנו, ויש מי שאוסר, ואפילו בדיעבד. והרמ"א כותב: ובדיעבד יש לסמוך אדברי מתירים. ואפילו לכתחלה נוהגין להקל בבית ישראל שהשפחות והעבדים מבשלים בבית ישראל, כי אי אפשר שלא יחתה אחד מבני הבית מעט.

ועיין ש"ך (שם, ס"ק ז) שכוונת הרמ"א שבדיעבד יש לסמוך על המתירים, כלומר שיטת ה"ר אברהם הנ"ל, שכל שמבשל בביתו של ישראל אין משום בישולי גויים. ואפשר לפרש כוונת הרמ"א, על תשובת הרמב"ן הנ"ל, שכל שעושה בעל כרחו אין בו משום בישולי גויים, וסברא זו שייכת גם בגוי מושכר ולא רק בגוי קנוי. עיי"ש.

נמצא שבנידון השאלה יש לומר כאן ספק ספיקא ולהתיר. שמא אין כלים הבלועים מבישולי גויים צריכים הכשר, ושמא גוי המבשל בבית ישראל אין בו איסור בישולי גויים.

ואולם מצינו שיש מן האחרונים שלא התירו בס"ס כזה, עיין ברכי יוסף – שיורי ברכה יו"ד (סימן קיג ס"ק יח), ובן איש חי (ש"ש פרשת חקת סעי' כה). אך עיין בשו"ת יחוה דעת (חלק ה סימן נד) שעשה ס"ס כזה כדי "ללמד זכות על הנוהגים להקל בדבר". עיי"ש הנדון.

ולכן נראה שלכתחילה יש להגעיל את הכלים. ובדיעבד או בשעת הדחק כשאין אפשרות להגעיל, שמותר להשתמש בכלים ללא הגעלה על סמך הס"ס, ובפרט שהבעי חיי והערך השלחן הורו שבשעת הדחק שכל כלים מבישולי גויים אינם צריכים הגעלה.

כתב וערך:

הרב אברהם בטאט

 

ניתן לשאול בSMS
במספר

072-371-8875

________________

שאל את הרב במייל
 
המענה ינתן במהירות האפשרית
השאלות והתשובות לא מתפרסמים באתר      

הרשמה להלכה היומית במייל

הרשמו להלכה היומית וקבלו דברי תורה יומיים ישירות לדואר האלקטרוני