למרוח שמן על כבד קודם צלייתו

שאלה:

האם מותר למרוח שמן על כבד קודם צלייתו, כדי שלא ידבק לרשת בשעת הצליה.

תשובה:

מותר למשוח בשר או כבד בשמן קודם צלייתו.

מקורות:

כתב הרמ"א (יו"ד סימן עח): מותר למשוח בשמן או בציר בשר שלא נמלח, דאין זה מעכב הפליטה (ארוך כלל ט'). ע"כ.

ובספר איסור והיתר הארוך (כלל ט אות ב) שהוא מקור הדין כתוב: אבל אם רק משחו ב"שומן אווזות" או ביצים מתובלות וכה"ג אפי' קודם שנצלה כמאכל בן דרוסאי "מותר בדיעבד". ודין זה הביאו הרמ"א בחיבורו דרכי משה (סימן עח אות ב), ובספרו תורת חטאת (כלל כח אות ג). וכתב לשון האיסור והיתר הארוך הנ"ל.

ובמנחת יעקב (ס"ק ז) על התורת חטאת העיר לנכון, דמשמע דרק בדיעבד מותר אם משח שומן על הבשר, אבל לכתחילה אין לעשות כן. ואילו בלשונו של הרמ"א בספר המפה מבואר דמותר למשוח שמן, כלומר אף לכתחילה. גם הפרי מגדים (משבצות זהב ס"ק א) כתב: ובתורת חטאת כתב דיעבד שרי, משמע הא לכתחלה אסור. וכן הוא באיסור והיתר כלל ט' אם משחו בשומן דיעבד שרי [ולא לכתחילה] ורמ"א כתב אף לכתחלה. גם בספר בית ישראל (סימן עח) כתב: בתורת חטאת משמע דוקא דיעבד מותר. עיי"ש.

ועיין בספר הלבוש שכתב להלכה כלשון הרב בספר המפה. גם המהריק"ש בספר ערך לחם כתב להלכה כדברי הרמ"א שבשו"ע וז"ל: מותר לטוח בשר שלא נמלח בשמן או בשום ולצלותו אח"כ. [ועיין שולחן גבוה (סימן עח אות ג), וספר חדרי דיעה].

ובביאור הגר"א (ס"ק ב) ציין מקור להאי דינא, לגמ' פסחים דף ע"ה ע"ב סכו בשמן של תרומה וכו'. ומוכח שעכ"פ מצד צלייתו מותר באכילה. אולם עיין תפארת ישראל שם אי מיירי בסכו קודם צליה או אחר הצליה. ועכ"פ מה שכתוב שם לשון דיעבד הוא מצד דיני פסח או מצד שהוא תרומה. ודו"ק.  ועיין בזה בשו"ת משנה הלכות (חלק ה סימן צא), ובשו"ת שבט הקהתי (ח"ה סימן קלא).

והנה בספר כנסת הגדולה (סימן עח הגה"ט ס"ק יא) העיר, שיש בדברי הרמ"א שבשו"ע שני שינויים ממה שכתב בספרו תורת חטאת, האחד שבתו"ח כתב "שומן אווזות וביצים מתובלות", ובספר המפה כתב: "שמן או בציר" בשר שלא נמלח. והשינוי השני שבתו"ח כתב שרק בדיעבד מותר, ואילו בספר המפה מותר דמשמע לכתחילה. עיי"ש.

ובספר בית לחם יהודה (ס"ק ב) כתב לפרש, שאדרבה הא בהא תליא. כלומר כיון שכתב שמותר לכתחילה, שינה וכתב ציר במקום ביצים מתובלות. עיי"ש. ולדבריו אפשר שגם לענין שמן, היות והתיר לכתחילה כתב שמן במקום שומן. ונמצא שלענין שמן מותר לכתחילה.

וע"ע בספר כרם שלמה (האאס, סימן עח) שכתב: אבל מותר למשוח בשמן וכו', צ"ל בשומן כי זה לשון התורת חטאת וכו', וצ"ל דנתכוין לשומן ורק בדיעבד מותר. וכבר בספר בית הילל (סימן עח ס"ק א) עמד בזה וכתב: מש"כ כאן בשו"ע מותר למשוח בשמן צ"ל בשומן ופירושו בדיעבד אבל לא לכתחילה וכן נוהגין.

ולהאמור א"צ להגיה, אלא הדין הוא שבשומן – בדיעבד, שמן - לכתחילה. ואמנם ראיתי מי שפירש איפכא דשומן בדיעבד אבל שמן אפי' דיעבד יש לאסור. ולא מסתברא שהרי הנוזל פחות מעכב הפליטה. אלא שראיתי בספר שערי דעה (סימן עח ס"ק א) שרצה לומר כנ"ל וליישב גם הסתירה השנית כמו שכתב בבית לחם יהודה, ולא הסכימה דעתו לזה משום שאין טעם וסברא לחלק בין שמן לשומן. ותו למה לא פירש הרמ"א החילוק בהדיא. ולכן הסכימה דעתו לדברי הפרי מגדים שהרמ"א חזר בו והתיר לכתחילה. גם בספר בית האוצר כתב דמשמע בשמן ולא בשומן, וליתא אלא אף בשומן. ובספר בית הילל החמיר בשומן וליתא אלא כדברי הרב. ע"כ. ומבואר דהסברא בשמן קיל טפי משומן. ועיין דרכי תשובה (סימן עח ס"ק ד).

וראיתי בשו"ת קנין תורה בהלכה (ח"ז סימן סא) שכתב: ולפי שהיה קשה לי כל הענין עיינתי עוה"פ, וראיתי דכ"ז משגה, ואינו ענין כלל להשאלה דידן, דהשו"ע בכל סימן ע"ח לא איירי כלל בצליית בשר רק במליחה כדי לבשל הבשר, אבל בצליית בשר או כבד ע"ג האש ממש כמו שנשאלה השאלה, ונפק"מ בעיקר לצליית הכבדים, אין לחלק בין אם מושח בשמן הכבד לבין אם מושחים הרשת, דהכל מותר לכתחילה כל שנצלה ע"ג האש. ע"כ. וע"ע בשו"ת חלקת יעקב (חו"מ סימן יד/ח"ב סימן קה).

ותמהני, דשורש האי דינא הוא מספר איסור והיתר הארוך ושם כתב להדיא: אפי' "קודם שנצלה" כמאכל בן דרוסאי מותר בדיעבד. גם ממקור הדין שכתב הגר"א איירי בצליית הפסח. הרי דס"ל דלענין הדין אין הבדל בין צליה למליחה. וע"ע חכמת אדם (כלל לא אות טו) שכתב: מותר למשוח הצלי בשעת צלייתו בשומן ומי פירות דאין זה מעכב לפלוט הדם. הרי שהאי דינא מיירי נמי לצלי. אלא שמבואר דנקט כפשט לשון הרמ"א שמותר לכתחילה ודלא כהמגיהים.

ועיין בספר מעדני השולחן (סימן עח ס"ק טז) שהחמיר לכתחילה, בין בשומן בין בשמן ואפי' על הרשת החמיר לכתחילה.

אולם להאמור יש לומר דהרמ"א התיר מריחת שמן לכתחילה, ואם אי נימא שהיינו בדיעבד, י"ל דקאי אשומן אבל שמן אף לכתחילה מותר. ואפשר עוד דלענין מליחה הוא בדיעבד, אבל לענין צלי אף לכתחילה. וכן נראה מסקנת הרב חלקת יעקב והמשנה הלכות ושבט הקהתי הנ"ל. ובילקוט יוסף איסור והיתר (א', עמ' תקכב) כתב, שכבד שנמשח בשמן מותר לצלותו בלא הדחה ועיי"ש בהערה. ודו"ק.

אלא שכתב בשבט הקהתי שלרמ"א שמצריך הדחה אחר הצליה צריך להשים לב כאן להדיחו היטב מהשמן שנבלע בו הדם.

 

כתב וערך:

הרב אברהם בטאט