בדבר רעידת אדמה שאירעה בארץ מכסיקו לאחרונה

שאלה:

נשאלתי בדבר רעידת אדמה אשר פקדה את מדינת מכסיקו יע"א והרבה בניינים נזדעזעו ונסדקו עד שהממשל הוצרך להוציא תושבים מהבניינים שנסדקו מחשש התמוטטות, ובנידון דידן ראובן השכיר בנין מגורים לשמעון לצורך עסקיו ושמעון שילם מראש לכל השנה, ובאמצע השנה אירעה רעידת אדמה הנ"ל ונזדעזע גם הבנין הזה וביקש המשכיר מהשוכר שיפנה את חפציו לצורך שיפוץ הבנין שלא יתמוטט עקב דרישות הממשל לסוגרו כל עוד לא יעבור שיפוץ וחיזוק היסודות מחדש, והשוכר פינה חפציו, והנה תובע השוכר מהמשכיר שיחזיר לו את דמי זמן שכירות המקום בזמן השיפוצים שארכו כחודשיים, והמשכיר מסרב להחזיר לו.

וכעת טוען המשכיר לשוכר בג' אופנים: א.  הרי בשעת התשלום לקחת ריזיקא שיכולה להתרחש חריגה כרעידת אדמה וכדו' ומחלת על זה, ב. כאן מזלך גרם ולא אחזיר לך מאומה, ג. כיון שהממשל הוא המחייב אותי לסגור הבנין א"כ הרי הבית לפניך והוי כאנסו אותך לצאת מהדירה שזה אינו באשמתי ולא אחזיר לך מאומה, האם יש צדק בטענותיו?

תשובה:

נראה להלכה שצריך להחזיר את הכל עד השקל האחרון וכמו שנבאר בס"ד.

  • הנה כאשר מתרחשת רעידת אדמה וגורמת נזקים זה נחשב למכת מדינה כמבואר בסי' שכ"ב בשו"ע וז"ל: "אם נשדף רובא דבאגא הוי מכת מדינה" ובמכת מדינה נתבאר שם דהוי מזלו של המשכיר או המחכיר.
  • ועוד דכל מה שמצינו שבמכת מדינה גם יש סברא דמזלו של השוכר גרם לו, זה דווקא אם אירעה סיבה חיצונית כמגיפה אזורית או רוח קרה שלא ניתן לגור שם או איזה גזירת הממשל לא לגור בבית וכמבואר בסי' של"ד לדעת מהרי"ל וגם בזה הש"ך פליג דהוי מכת מדינה ופטור, אבל במקום שהבעיה בעצם הדירה שלא שייך לדור בה מחמת חשש התמוטטות בזה לכו"ע הוי מכת מדינה דהוי מזלו של המשכיר.
  • ועוד טענה יש לנו לחייבו שהמשכיר בעצמו ביקש מהשוכר לצאת מן הבית לצורך השיפוץ והשוכר הרי חפץ היה בודאי להשאר וא"כ למה נחייבו לשלם בעוד שהמשכיר עשה זאת לצורך עצמו שלא יפסיד את הבנין ושיפץ כדי לבטח את קיומו ובזה ודאי אין מזלו של השוכר גרם ולעולם יש לחייב את המשכיר להחזיר דמי זמן השיפוץ.
  • ומצד שהממשל מחייבו לצאת אינו טענה כיון שגם המשכיר חפץ בזה כדי לשפץ בניינו ולמנוע ממנו נזק שאם יפול לא ישלמו לו חברות הביטוח כיון שלא שיפץ וא"כ לא חשיב שהעמיד לשוכר בית.

נימוק הדין:

בתשובות מיימוניות ספר משפטים סי' מ"ז הביא דעת הר"ש משאנץ לגבי שכר בית מאשה אחת והקדים לה ארבע דינרים ונשרף הבית לאחר שמנה ימים וחוזר ושואל ממנה אותם ד' דינרים וכו' וכ' ומיהו הכא כיון דנשרפה העיר הויא ליה מכת מדינה ותנן המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב אם מכת מדינה היא מנכה לו מן חכורו בין הקדים לו שכרו ובין לו הקדים לו, והיינו דעתו מפורשת בזה שבמכת מדינה שנשרף ביתו גם אם הקדים לשלם שכרו צריך להחזיר לו ואמרינן דהוי מזלו דבעל הבית המשכיר, ונפסק זאת ברמ"א בחו"מ סי' שי"ב סעי' י"ז וז"ל "נשרף כל העיר הוי מכת מדינה ומנכה לו מן שכירותו מה שלא דר בו בין הקדים לו שכרו ובין אם לאו.

וכן כ' מפורש בספר קצוה"ח סי' שכ"ב בשם מהר"ם מרוטנבורג על אדם ששכר בית משמעון לשני שנים והקדים השכר ובתוך אותן ב' השנים ברחו היהודים מן העיר מפני פיקוח נפש וברח גם השוכר והניח הבית ריקם ואח"כ חזרו וגם הוא חזר ורוצה שישלם לו שמעון מה שהיה חוץ לביתו, ושמעון משיבהו ביתי היה מונח לפניך ואתה ברחת ממנו ואיני משלם לך, נראה בעיני טענת ראובן ברורה לפי שמכת מדינה היא ואעפ"כ יחלוקו בהפסד דשמא יהודי אחר שלא נגזר עליו היה שוכר הבית שהרי מיעוט הקהילה נשאר ולא היה נפסד כלום.

והק' בקצוה"ח דהא אמרינן בסי' שכ"ב שאם פשטה המכה ברוב השדות הוי מכת מדינה ולא הולכים אחר המיעוט ואפי' הקדים צריך להחזיר, ותירץ דהתם המכה באנשים ולא בבתים וכיון שמיעוט נשאר אמרינן שהמיעוט היה שוכרו אבל הכא המכה בשדות וזו גם נשדפה בכלל הרוב ואם היה משכיר זו השדה לאיש אחר ג"כ לא היה משלם וכו' ע"ש.

ורואים מכאן שיש חילוק שאם המכה בתוך הבתים כיון דהוי מכת מדינה מחזיר מה ששילם, וגם שברוב העיר נשדפה ולא כולה הולכים אחר הרוב ובעי להחזיר הדמים ששילם כבר. וכן מבאר בנתיבות המשפט בסי' שי"ב שם במקום.

והגם דמצאנו בספר מחנה אפרים הל' שכירות סי' ז', שחידש דכל מקום שיכול לומר הא ביתא קמך ואירעה מכת מדינה שאי"צ להחזיר מה ששילם לו השוכר וכמו שהוכיח מהירושלמי, כל זה דווקא במקום שהבית לפניו ורק יש מכת מדינה של מגיפות וכדו' שאי אפשר לגור שם אבל אם הבית נשרף או נפל שאינו ראוי להיות באותה שעה הא בית קמך בוודאי מחזיר לו המעות. ויתירה מזו מצאנו בספר מנחת פיתים סי' שכ"א דפליג על המחנ"א דגם במכת מדינה של מגיפות וכדו' חשיב מכת מדינה להחזיר המעות ששילם וכ"ש במכת מדינה בגוף הבית שיצטרך להחזיר לו הכסף שכבר שילם, וגם מה שמצינו ברמ"א סי' של"ד שאם ברחו מחמת שינוי אויר או שאר אונסא הוי פסידא דפועל או דמלמד  והביא שם בש"ך שו"ת מהרי"ל דבעי שיברחו כולם ואם רובם ברחו לא הוי מכת מדינה כבר פליג עליו בש"ך דגם אם ברחו רובן הוי מכת מדינה.

ומעתה בנידון דידן שרוב הבניינים הישנים שעומדים על תילם עשרות שנים הם שהזדעזעו מחמת רעש הרעידת אדמה א"כ חשיב מכת מדינה ומזלו של המשכיר גרם לו והגם שכבר קיבל מהשוכר דמי שכירות יש להשיב לו דמי זמן השיפוצים, וכמתבאר בדברי הקצוה"ח בשם מהר"ם מרוטנבורג וכן בתשו' מיימוניות בשם הר"ש משאנץ, ומדברי הרמ"א בסי' שי"ב וכו', וכאן שנסדק כל הבנין ויש חשש התמוטטות הוי כנשרף הבית שלא יכול לומר המשכיר לשוכר הא ביתא קמך היות ומסוכן לדור בו.

ומה נאמר, שיאמר המשכיר לשוכר מצידי אין שום הפרעה שתשאר בבית ואפשר לגור בו רק שהממשל אינו מאשר מגורים בבנין כזה מחמת סכנת התמוטטות הוי כהגיע מגיפה לעיר והבית לפניו ובזה יש את דברי המהרי"ל הנ"ל דבכה"ג שלא אירע זאת לכל העיר לא חשיב מכת מדינה ויאמר קים לי כוותיה ולא יחזיר דמי שכירות אותו הזמן.

זה ודאי אינו, א. שאני התם דהבית ראוי לגור בו ורק הבעיה היא מצד המגיפה ואין ענין לבעה"ב שלא ידורו בביתו, אבל כאן לבעה"ב בודאי יש ענין שלא ידורו שם ויצא השוכר ע"מ שישפצו את הבנין שלא יפסיד הנכס שלו שהרי בכגון זה לא יקבל החזרים מחברות הביטוח אם לא ישפץ בזמן, וא"כ הוי כהוציאו מהבית שזה בוודאי אין צריך לשלם לו ע"ז דרצונו והנאתו של בעה"ב שלא יהיו שם.

ובפרט בנידון דידן שאמר לו מפורש להוציא חפציו לצורך השיפוץ והשוכר רצה להישאר בזה גילה המשכיר כי מזלו שלו גרם לו להוציא זה החפץ בשיפוץ הבנין הגם שרצון השוכר להישאר שם.

ועוד מצאנו בספר כסף הקודשים ריש סי' שי"ב, בדבר שאנשים מפחדים לגור בדירה וכגון שאירע מקרה מוות שם לדיירי הבית הקודמים הוי מום שמבטל המקח, וא"כ ה"נ כיון שמפחדים לגור בבנין שיכול כל רגע להתמוטט על אנשי הבנין ולקוברם חיים הם על ילדיהם ח"ו דהוי מום במקח דבטלה השכירות מיד מרגע שיוצא ואי"צ לשלם על החודשים הללו שהיה בחוץ.

ולדון כאן מצד סי' שכ"א אין קשר לנידון דידן דשם הנידון לגבי אם נשאר מעצמו לדור לאחר מכת המדינה ולא הצליח להביא כמות פירות שהתחייב למחכיר שנחייבו היות ויכל לחזור בו מחמת המכת מדינה ולא חזר בו הוי כאשמתו אבל לגבי לשעבר לכו"ע הוי מכת מדינה. והנלע"ד כתבתי.        

      

 

כתב וערך:

הרב יונתן שושן שליט"א

ראש כולל דיינות משפטי התורה בית וגן ירושלים

ודיין בבד"ץ חוקת משפט