אופנוע הצלה שהתהפך בשעת שליחותו

שאלה:

נהג אופנוע של ארגון הצלה קיבל קריאה על תאונה או פיגוע ב"מ, ורץ במהירות למקום האירוע להציל נפגעים, ומחמת הלחץ לא חישבן היטב את אחד הסיבובים, והתהפך עם האופנוע בסיבוב והושבת האופנוע, האם נחייבו לשלם מדין מזיק כשאין ביטוח על האופנוע, שהרי אדם מועד לעולם והיה לו להיזהר הגם שנוסע להציל נפגעים או לא?

תשובה:

אין לחייבו על דמי האופנוע כלל וכלל, לא מדין מזיק וכמו שיתבארו שלשה טעמים בזה, ולא מדין שואל על האופנוע שחייב באונסין היות והוי מקום מצוה, ויאמר קים לי כדעות שבכה"ג לא נחשב כשואל, ומ"מ מנהג הגון הוא לפטור אותו גם אם הם מוחזקים בממון שלו שלא ימנעו מלהציל.

נימוק הדין:

לדון לחייבו מדין מזיק

מצינו בגמ' בסנהדרין עב. ונפסק בשו"ע חושן משפט סי' ש"פ שאדם הרודף אחר חבירו להורגו, ואדם שלישי רואה זאת מהצד ויכול לעצור את הרודף רק ע"י שישבור כלים של איזה אדם, הדין הוא שמותר לו לדרוך עליהם ולהציל את הנרדף מהרודף, וזהו מתקנת חכמים כדי שלא ימנעו מלהציל.

וה"נ במקרה שלפנינו אחרי החולה רודף מלאך המוות, ונהג ההצלה רודף אחריו שלא יהרוג את החולה, וכדי שלא ימנעו מלהצילם ע"י שיסעו לאט ולא יגיעו בזמן, מסתבר שיש גם בכה"ג את תקנת חז"ל להיפטר, ולכן פטור מלשלם את דמי האופנוע לארגון ההצלה, והגם ששייך לחלק דשאני התם שיש רודף ממשי אחר הנרדף, ובזה תיקנו חז"ל שיכול אדם חיצוני להרוג הרודף ע"י ששובר כלים של אחרים, אבל בכה"ג שאין הרודף ממשי לא תיקנו חז"ל להיפטר, מ"מ כיון שסברת התקנה שממנעי ולא מצלי לנרדף, ה"נ ימנעו ולא יצילו את החולה שמא יתחייבו בדמי האופנוע.

וטעם שני, מצינו בסי' ש"ו טבח אומן שניבל את הבהמה, שאם הוא מקבל שכר חייב לשלם ואם הוא בחנם פטור, והטעם לדעת התוס' בפרק המניח כז., היות והוי כאונס דכיון שהוא אומן והוא מדייק בדרך כלל, א"כ אם קרה ניבול בבהמה כי ברח לו הסכין קצת הצידה, הוי אונס גמור ופטור מלשלם. אבל הרמב"ן נוקט שגם אונס גמור חייב, וכל הפטור כאן הוא בגלל המזיק ברשות, שכיון שיש לו רשות לשחוט ולהוציא את הבהמה ממצב של חיים למצב של מיתה, אם קרה ניבול לא מחייבינן ליה.

וממילא כאן הרי איש ההצלה על האופנוע, הם דרך כלל האומנין בנסיעתם גם בצורה של נסיעה מהירה, ואומן נקרא מי ששחט ג' עופות הובא בפת"ש בסי' ש"ו, וא"כ ג' נסיעות מהירות בוודאי עשו והם גם אומן בחינם, ויש להם היתר ליסוע במהירות להגיע לחולה, וא"כ הוי מזיק ברשות שפטורים מלשלם.

וטעם שלישי, דכיון שבסי' תכ"ו סעי' א' אמרינן שאם רואה את חבירו טובע בים או חיה רעה באה אליו ויכול להצילו בעצמו או ע"י שישכור אחרים ולא עשה זאת עבר על "לא תעמוד על דם רעך", ולדעת הירושלמי מחוייב אפי' להכניס עצמו לספק סכנה להצילו, ובסמ"ע נקט שהבבלי חולק על זה, וכן נוקט המחבר שאין חיוב להכניס עצמו בספק סכנה כדי להציל את חבירו, וא"כ לא מיבעיא לדעת הירושלמי שמחוייב להציל את חבירו גם כשיש ספק סכנה, וממילא כיון שארגון ההצלה יש להם אופנוע בידם שאפשר להציל עימו חיים, גם ארגון ההצלה מחויב, ואם לו יעמידו לרשותו את האופנוע יחשב שהם עוברים בלא תעמוד על דם רעך, וכיון דניחא להם שלא לעבור על איסור מסכימים לתת לו לילך להציל, אלא גם לבבלי והמחבר שאין חיוב להכניס עצמו לסכנה והיה לו לנסוע בזהירות, כיון שעושה זאת רבות חשיב כאונס שפתאום לא הצליח להשתלט על האופנוע, ואי אפשר לחייב מזיק באונס וכמבואר בסי' שע"ח.

וממילא כשהלך להציל בשליחותם חשיב מזיק ברשות ופטור ובדומה לדין הקודם רק מכיוון אחר. 

לדון לחייבו מדין שואל

והנה כל ההיתר כאן הוא מדין מזיק, והנה יש לדון האם אפשר לחייבו מדין "שואל" על האופנוע, ושואל חייב באונסין, וא"כ שיתחייב על האונס הזה שהתהפך והשבית האופנוע.

מצינו נידון גדול בפוסקים לגבי שואל ספר תורה אם הוי שואל, כיון שדין שואל הוא במי שכל הנאה שלו, וכשיש מצוה למשאיל שהשואל משתמש בס"ת שלו, א"כ אין כל ההנאה של השואל בלבד, ויש מקום לפטור את השואל אם יארע חיוב.

והובאו שני טעמים בפוסקים, למה במקום מצוה לא יקרא שואל, דעת שו"ת הר"ן הובא בחו"מ סי' ע"ב משום פרוטה דר' יוסף, דכיון דקימ"ל עוסק במצווה פטור מן המצווה, וא"כ בזמן שהשואל משתמש בדבר יש מצווה למשאיל, ופטור מלתת לחם לעניים וא"כ יש לו הנאה של פרוטה, ואין כל ההנאה של השואל.

ופקפקו ע"ז הש"ך והנתיבות משפט [סי' ע"ב סקי"ז] כל אחד מטעמו, דעת הש"ך, היות ויש מחלוקת מחבר ורמ"א בסי' רס"ז אם פרוטה דר' יוסף גורמת שיהיה שומר שכר או רק שומר חנם, היות ולא שכיח שבדיוק יבוא עני בזמן של השימוש, וא"כ לדעות דהוי רק שומר חינם א"כ פרוטה דר' יוסף אינו סיבה להחשב שהמשאיל קיבל משהו, ונשאר שכל ההנאה של השואל וחייב באונסין, [ויעוין בקצוה"ח שם שיישב את קושייתו].

והנתיבות פקפק בזה, היות והמצווה היא בשעת השאלה ולא בשעת השימוש וא"כ בשעת השימוש כל ההנאה של השואל וכו'.

ומכח זה הסיקו בש"ך דהוי ספיקא דדינא אם מצד פרוטה דר' יוסף חשיב כל ההנאה שלו, והנתיבות הסיק שלעולם יש לו דין שואל ואין מצווה של השאלה רק בשעת השאלה ולא בשעת השימוש.

ומצינו טעם שני אמאי במקום מצוה לא הוי שואל, במחנ"א הלכות פקדון סי' ג' ובקצוה"ח סי' ע"ב, היות וקיימא לן דמצוות לאו להנות ניתנו, וא"כ השואל לא נהנה מגוף החפץ שאצלו אלא מגוף המצווה שיוצא ממנה, וכיון שהגמ' בפרק השואל הובא בסי' שמ"ו מסתפקת, אם אדם השאיל חפץ רק בכדי להיראות עשיר בלי להשתמש בו אם נחשב כשואל בגלל ההנאה החיצונית, או"ד בעי הנאה מגוף החפץ, ונשאר הדבר בספק ולא מחייבינן לשואל, וה"נ שיש לו לשואל הנאת מצוה חיצונית מגוף החפץ לא נחייב מספק את השואל.

ולענין הלכה בשו"ע סי' שמ"ב משמע שנוקט שאין לשואל פטור במקום מצווה מחיוב אונסין, שכ' השואל ס"ת מחבירו לא ישאילנו לאחרים וכו', ומשמע שיש לו דין שואל, וכדבריו נקטו להלכה בשו"ת הרשב"א ובנתיבות בסי' ע"ב, אמנם כבר הבאנו שהקצוה"ח ומחנ"א ושו"ת הר"ן נוקטים לפטור במקום מצווה ורוצים לומר שבשו"ע שחייב שואל זה רק בגניבה ואבידה ולא באונסין.

וא"כ באופנוע הצלה, לא מיבעיא שיש הנאה לארגון ההצלה במה שמציל חיים של אנשים בזכותם, וא"כ אין כל ההנאה שלו להיות כשואל, אלא גם כיון דהוי מקרה של פיקו"נ והוי לצורך מצווה מצוות לאו להנות נתנו, א"כ לא חשיב שואל לדעת לדעת המחנ"א והקצוה"ח ויכול לומר קים לי כהפוטרים.

ובפרט שבנתיבות בסי' ש"מ אות ו' כותב ששואל כלים לצורך הצלת נפשות, פטור שמצווה קעביד בהשאלתו.

העולה מן האמור

  • נמצא שמדין שואל לא שייך לחייבו על אונסין,
  • ולהורידו דרגה לשומר שכר ולחייבו על גניבה ואבידה, כבר הוכחנו לעיל בתחילה שלכאורה זה הוי כאונס, מה שנתהפך ע"י נסיעה בבהילות לצורך הצלת חיי אדם, וממילא שומר שכר פטור מאונסין,
  • ומדין אדם המזיק הבאנו ג' טעמים למה לא נחייבו, ונמצא שפטור מכל וכל.   

 

כתב וערך:

הרב יונתן שושן שליט"א

ראש כולל דיינות "משפטי התורה" בית וגן ירושלים

ודיין בבד"ץ חוקת משפט

ניתן לשאול בSMS
במספר

072-371-8875

________________

שאל את הרב במייל
 
המענה ינתן במהירות האפשרית
השאלות והתשובות לא מתפרסמים באתר      

הרשמה להלכה היומית במייל

הרשמו להלכה היומית וקבלו דברי תורה יומיים ישירות לדואר האלקטרוני